בכנס רכזי תקשוב שהתקיים ב-28.10.2013, תיאר יעקב הכט שתי תפיסות ארגוניות, שניתן לראותן גם במערכת החינוך: הפירמידה והרשת.
הפירמידה: מבנה היררכי המורכב מתאים בסיסיים, שהנם "ריקים" בהגדרתם, ונועדו לקבל הנחיות מהתאים שמעליהם, ואלו- מהתאים שמעל וכך הלאה. לתאים המרכיבים את הפירמידה אין מהות משל עצמם, כל ייעודם הוא העברת התוכן שהוזרם אליהם, ושימוש בו בלבד. התא העליון קובע את גוון הפירמידה.
הרשת מורכבת מתאים המקושרים ביניהם במגוון קישורים, כאשר כל תא או קבוצת תאים צובעים את עצמם בגוון הייחודי להם. התאים מקיימים אינטראקציות שונות ביניהם. לכל תא היכולת להגדיר את עצמו ואת סוגי הקבוצות אליהם הוא משתייך.
הכט מציין שבשעת משבר ("צונאמי") הפירמידה תקרוס, בעוד שהרשת תשרוד, ואף תתחזק.
להרחבה: בזמן המהפכה/ יעקב הכט
תלמידים במערכת החינוך מורגלים במרבית הזמן לקבל הנחיות מלמעלה: איזה פרק לקרוא? מה התשובה הנכונה לשאלה? איך נכון לנסח תשובה? וכו'. תלמידים בעלי לקויות למידה, שבמהלך השנים ספגו כישלונות רבים בתחומי למידה, עוד פחות מאמינים ביכולותיהם להתעצם בתחומים אלו.
המטרה העיקרית שלי בפרויקט העיתון המתוקשב, היא לבסס אצל התלמידים אמונה ביכולתם להיות "תאי רשת" מלאים, הבוחרים את הגוון האישי שלהם ואת סוגי האינטראקציות המתאימים להם. בכדי ליישם זאת אני נמנעת מלהגדיר דברים עבורם, כגון תחום עיסוק (צילום, כתיבה, עריכת סרטים וכו'), או נושאים לתיעוד בעיתון. חשוב לי שהם ילמדו לזהות מחדש בתוך עצמם את תחומי העניין שלהם, את העושר הפנימי (שלפעמים למד להתחבא היטב במהלך השנים), שיאפשרו לעצמם להתעצם. אני נמצאת שם כדי לתמוך, לעורר חשיבה משותפת, אבל לא כדי לקבוע עבורם.
זה לא העיתון. אלו החיים עצמם.
מערכת החינוך, במהותה, אמורה להכין את התלמיד לחיים. לאפשר לו להכיר את הגוונים הייחודיים שבתוכו, ולדעת שהוא יכול לבסס אותם, ליצור באמצעותם, ולהעשיר אותם דרך קיום אינטראקציות שונות.
הפעילות בעיתון המתוקשב שולחת את התלמיד לעשות צעד בכיוון זה, גם אם צעד קטן ומהוסס. אחריו כבר יגיע הצעד הבא.
הפירמידה: מבנה היררכי המורכב מתאים בסיסיים, שהנם "ריקים" בהגדרתם, ונועדו לקבל הנחיות מהתאים שמעליהם, ואלו- מהתאים שמעל וכך הלאה. לתאים המרכיבים את הפירמידה אין מהות משל עצמם, כל ייעודם הוא העברת התוכן שהוזרם אליהם, ושימוש בו בלבד. התא העליון קובע את גוון הפירמידה.
הרשת מורכבת מתאים המקושרים ביניהם במגוון קישורים, כאשר כל תא או קבוצת תאים צובעים את עצמם בגוון הייחודי להם. התאים מקיימים אינטראקציות שונות ביניהם. לכל תא היכולת להגדיר את עצמו ואת סוגי הקבוצות אליהם הוא משתייך.
הכט מציין שבשעת משבר ("צונאמי") הפירמידה תקרוס, בעוד שהרשת תשרוד, ואף תתחזק.
להרחבה: בזמן המהפכה/ יעקב הכט
תלמידים במערכת החינוך מורגלים במרבית הזמן לקבל הנחיות מלמעלה: איזה פרק לקרוא? מה התשובה הנכונה לשאלה? איך נכון לנסח תשובה? וכו'. תלמידים בעלי לקויות למידה, שבמהלך השנים ספגו כישלונות רבים בתחומי למידה, עוד פחות מאמינים ביכולותיהם להתעצם בתחומים אלו.
המטרה העיקרית שלי בפרויקט העיתון המתוקשב, היא לבסס אצל התלמידים אמונה ביכולתם להיות "תאי רשת" מלאים, הבוחרים את הגוון האישי שלהם ואת סוגי האינטראקציות המתאימים להם. בכדי ליישם זאת אני נמנעת מלהגדיר דברים עבורם, כגון תחום עיסוק (צילום, כתיבה, עריכת סרטים וכו'), או נושאים לתיעוד בעיתון. חשוב לי שהם ילמדו לזהות מחדש בתוך עצמם את תחומי העניין שלהם, את העושר הפנימי (שלפעמים למד להתחבא היטב במהלך השנים), שיאפשרו לעצמם להתעצם. אני נמצאת שם כדי לתמוך, לעורר חשיבה משותפת, אבל לא כדי לקבוע עבורם.
זה לא העיתון. אלו החיים עצמם.
מערכת החינוך, במהותה, אמורה להכין את התלמיד לחיים. לאפשר לו להכיר את הגוונים הייחודיים שבתוכו, ולדעת שהוא יכול לבסס אותם, ליצור באמצעותם, ולהעשיר אותם דרך קיום אינטראקציות שונות.
הפעילות בעיתון המתוקשב שולחת את התלמיד לעשות צעד בכיוון זה, גם אם צעד קטן ומהוסס. אחריו כבר יגיע הצעד הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה