יום חמישי, 28 בנובמבר 2013

כנס חנוכה- הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות

אתמול התקיים כנס חנוכה של הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות, קרן שנתנה את הכרתה ותמיכתה בפרויקט העיתון המתוקשב.
הכנס כלל למידת עמיתים, שהתמקדה בלמידה מהצלחות: נתבקשנו להגדיר באלו פעולות נקטנו על מנת להגיע להצלחות, במטרה לייצר "ארגז כלים" קולקטיבי של מפתחות להצלחה.

                                                        תמונה: http://www.flickr.com


הצפת התובנות לגבי הצלחות ודרכי התמודדות עם אתגרים, חידדה אצלי מספר דגשים:
  • על מנת שיוזמה בית ספרית תצליח, על היזם לפעול ברבדים לוקליים וגלובליים: הרובד הלוקלי הוא היזמות עצמה, העניין שהיזם בחר להוביל, הדבר הזה, שהופך להיות חלק מההגדרה שלו את עצמו, שנטמע בתוך ה-DNA שלו. המסע האישי שלו שכולל את הרצון לייצר שינוי תפיסה, שינוי התנהלות. הרובד הגלובלי הוא המישור המערכתי, שלעתים נתפס ע"י היזם כבירוקרטי ומכביד (כגון שעות מערכת, שיתוף פעולה של הנהלת ביה"ס, ארגון וכו'), אך הוא נדרש לשם הצלחת היוזמה. נראה שלא ניתן להפריד בין שני הרבדים. על מנת להוציא את היזמות לפועל באופן פורה ולאורך זמן, על היזם ללמוד להתנהל בשני המישורים.
  • התלהבות ונחישות: היזם הנו בדרך כלל בודד במערכה. הוא מביא איתו רעיון שמלהיב אותו, שמבחינתו נתפס כמחויב המציאות. הסביבה בד"כ משדרת שהרעיון נחמד, אבל העולם נע על צירו גם קודם, וכנראה שימשיך בכך- עם או בלי אותה יוזמה. בכדי להטמיע את השינוי, היזם צריך לשמור על ההתלהבות, ש"מדביקה" את סביבתו וגורמת לה להצטרף אליו, ועל הנחישות- להמשיך בדרך בה הוא מאמין, גם כאשר נתקל בקשיים בדרך.
  • שיתופיות: מכיוון שהיזם מפתח כיוון חשיבה ייחודי ושונה, חשוב שיהיו לו מעגלי תמיכה לשיתוף, התלבטות וחשיבה. מעגל תמיכה בית ספרי הנו חשוב ביותר, מכיוון שמהווה מרחב זמין על בסיס יומיומי. מעגל תמיכה נוסף ומשמעותי, הוא קבוצת היזמים שנפגשה אתמול בכנס הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות: אוסף של אנשים, ממקומות גאוגרפיים שונים וממסגרות חינוך מגוונות, שהמשותף להם הוא הרצון ליצור, ליזום, לשנות, ליצוק משמעות אחרת לעשייה שלהם.
ואיפה התובנות הללו פוגשות את יוזמת העיתון הבית ספרי המתוקשב?
 מכיוון שקבוצת העיתון מורכבת השנה ברובה מתלמידים מופנמים, הנוטים להימנע ממעורבות חברתית הנדרשת לצורך תיעוד ודיווח של אירועים בית ספריים, אני מוצאת את עצמי פועלת בשני המישורים, הלוקלי והגלובלי: במישור הלוקלי של צוות העיתון, אני משתדלת למצוא עם כל תלמיד את דרך הביטוי הנוחה לו, ולסייע לו להתפתח בדרך זו, ע"י שימוש בכתיבה טקסטואלית, צילום, עריכת סרטים, יצירת קומיקס וכו'. במישור הגלובלי, אני טווה בהתמדה רשת של עידוד לתיעוד ויצירת תכנים מול המורים, רשת שמביאה לתיעוד פרויקטים נפלאים, כגון פרויקט שכבת י' בנושא זכויות אדם לעובדים זרים, תחרות צילום של שכבת כיתות ט', תשדירי אודיו בהפקת מגמת המוזיקה, פרויקט "חממה של אהבה", פרויקט "מעשים טובים" של שכבת כיתות ט', ועוד. כל הפרויקטים הללו היו מתקיימים גם בלי קיומו של העיתון המתוקשב, אבל העיתון מאפשר את תיעודם, הבאתם למודעות הבית ספרית (והרחבה יותר), ונגישות לצריכת תכנים אלו בכל נקודת זמן נתונה.
שילוב הממד הלוקלי והממד הגלובלי בעיתון, יוצר עושר ומאפשר להגיע לתוצר מגוון ומשקף עשייה בית ספרית, במקביל לכך שכל אחד מתלמידי צוות העיתון יכול לעסוק בתחום העניין שלו.

יום שישי, 1 בנובמבר 2013

על רשתות ופירמידות

בכנס רכזי תקשוב שהתקיים ב-28.10.2013, תיאר יעקב הכט  שתי תפיסות ארגוניות, שניתן לראותן גם במערכת החינוך: הפירמידה והרשת.
הפירמידה: מבנה היררכי המורכב מתאים בסיסיים, שהנם "ריקים" בהגדרתם, ונועדו לקבל הנחיות מהתאים שמעליהם, ואלו- מהתאים שמעל וכך הלאה. לתאים המרכיבים את הפירמידה אין מהות משל עצמם, כל ייעודם הוא העברת התוכן שהוזרם אליהם, ושימוש בו בלבד. התא העליון קובע את גוון הפירמידה.
הרשת מורכבת מתאים המקושרים ביניהם במגוון קישורים, כאשר כל תא או קבוצת תאים צובעים את עצמם בגוון הייחודי להם. התאים מקיימים אינטראקציות שונות ביניהם. לכל תא היכולת להגדיר את עצמו ואת סוגי הקבוצות אליהם הוא משתייך.
הכט מציין שבשעת משבר ("צונאמי") הפירמידה תקרוס, בעוד שהרשת תשרוד, ואף תתחזק.

להרחבה: בזמן המהפכה/ יעקב הכט

תלמידים במערכת החינוך מורגלים במרבית הזמן לקבל הנחיות מלמעלה: איזה פרק לקרוא? מה התשובה הנכונה לשאלה? איך נכון לנסח תשובה? וכו'. תלמידים בעלי לקויות למידה, שבמהלך השנים ספגו כישלונות רבים בתחומי למידה, עוד פחות מאמינים ביכולותיהם להתעצם בתחומים אלו.

המטרה העיקרית שלי בפרויקט העיתון המתוקשב, היא לבסס אצל התלמידים אמונה ביכולתם להיות "תאי רשת" מלאים, הבוחרים את הגוון האישי שלהם ואת סוגי האינטראקציות המתאימים להם. בכדי ליישם זאת אני נמנעת מלהגדיר דברים עבורם, כגון תחום עיסוק (צילום, כתיבה, עריכת סרטים וכו'), או נושאים לתיעוד בעיתון. חשוב לי שהם ילמדו לזהות מחדש בתוך עצמם את תחומי העניין שלהם, את העושר הפנימי (שלפעמים למד להתחבא היטב במהלך השנים), שיאפשרו לעצמם להתעצם. אני נמצאת שם כדי לתמוך, לעורר חשיבה משותפת, אבל לא כדי לקבוע עבורם.

זה לא העיתון. אלו החיים עצמם.
מערכת החינוך, במהותה, אמורה להכין את התלמיד לחיים. לאפשר לו להכיר את הגוונים הייחודיים שבתוכו, ולדעת שהוא יכול לבסס אותם, ליצור באמצעותם, ולהעשיר אותם דרך קיום אינטראקציות שונות.
הפעילות בעיתון המתוקשב שולחת את התלמיד לעשות צעד בכיוון זה, גם אם צעד קטן ומהוסס. אחריו כבר יגיע הצעד הבא.