מנהיגות מופנמת

השבוע התקיימה בבית הספר סדנת מנהיגות לשלוש ההנהגות החברתיות: מועצת התלמידים, ההנהגה הירוקה וצוות העיתון. מטרת הפעילות המשותפת הייתה ליצור קבוצת מנהיגות בית ספרית רחבה, הפועלת במשותף, ומקדמת ערכים של יוזמה, יצירתיות, אחריות לסביבה וכו'.

במהלך היום נערכו בין השאר משחקים קבוצתיים. מאוד בולט היה שכמחצית מתלמידי צוות העיתון, נמנעו מלהשתתף בפעילות, בעוד שמרבית תלמידי מועצת התלמידים וההנהגה הירוקה שיתפו פעולה.

יום הנהגות, 24.10.2013

למעשה, כבר הייתי מודעת לכך שהתלמידים היותר יוזמים ומוחצנים פונים אל מועצת התלמידים וההנהגה הירוקה- שתי הנהגות שבמהותן נועדו להוביל תהליכים ולהניע שינוי, בעוד שתלמידי העיתון הנם מופנמים יותר, נוטים לעסוק בעבודה אישית, זקוקים לזמן שלהם על מנת להפיק תכנים מתוך עצמם.
ההתבוננות במספר התלמידים שלא הרגישו בנוח עם הפעילות הקבוצתית, חידדה אצלי מאוד את התובנה, שמרבית תלמידי צוות העיתון זקוקים לתקשורת מסוג אחר, לקצב שונה, להתייחסות אישית יותר.

בהמשך היום, התפצלנו לשלוש קבוצות, בהתאם לקבוצות ההנהגה. שאלתי את חברי העיתון מה לדעתם ההבדל בין צוות העיתון לבין שתי ההנהגות החברתיות האחרות. הם ענו שמועצת התלמידים וההנהגה הירוקה הנם צוותים שמטרתם להנהיג, לעשות דברים, ואילו תפקיד צוות העיתון הוא רק לדווח על דברים.

אז כן, מצד אחד זה נכון, לעיתונאים יש תפקיד בדיווח.
אבל זה ממש לא מה שאני רוצה שיקרה.
אני לא מוכנה לראות את העיתון ככלי פסיבי, שמטרתו לדווח על הנעשה. אני מעוניינת שהקבוצה תהיה יצירתית, יוזמת, חוקרת, משתפת פעולה במגוון אופנים, עיתונות חיה ובועטת.

נראה שהאתגר המרכזי שלי השנה יהיה לעורר את חברי הקבוצה להגיע לגבהים של עצמם בתחומים אלו.

"תגידי לי על מה לכתוב ואני כבר אכתוב"

השבוע התקיימה פגישת הצוות השנייה של חברי העיתון.
מבחינתי, כמנחת הפעילות, העניין המרכזי הוא מתן אפשרות לתלמיד להגדיר את עצמו, להכיר בחוזקות שלו ולפתח אותן. חשוב לי שהתלמידים יפתחו חשיבה עצמאית, יביעו את עמדותיהם ואת רצונותיהם, ישימו את עצמם במרכז העשייה שלהם.

בעבודה עם תלמידים לקויי למידה, אני חווה פעמים רבות את התחושה שהם ויתרו על האמונה ביכולותיהם, הם מעדיפים "להקטין" את עצמם, ובלבד שלא יצטרכו להתמודד שוב עם אפשרות של תחושת כישלון, תחושה שהיא חלק משמעותי מחוויית הלמידה שלהם במהלך השנים, במיוחד בשנים שעוד למדו בבתי הספר הרגילים, שם לרוב לא ניתן מענה מתאים לצורכיהם המיוחדים.

בישיבת הצוות נכחו תלמידי הקבוצה, חלקם "ותיקים" (שנה שנייה בצוות העיתון) וחלקם חדשים. נושא הפגישה היה הגדרת נושאי הכתיבה או הצילום לטווח הקרוב. התלמידים סקרו אירועים שקרו בבית הספר לאחרונה, או שמתוכננים להתקיים (טקס לזכרו של יצחק רבין, יום פעילות לתלמידי ההנהגות החברתיות וכו'). ציינתי שחשוב לי שהם יכתבו או יצלמו בנושאים שבאמת מעניינים אותם, ולא כי "צריך", מכיוון שכך העניין וההתלהבות יעברו גם אל הקורא או הצופה, ובעיקר- על מנת שהם ייהנו מהעבודה אותה הם עושים.
התלמידים הוותיקים וחלק מהחדשים הגדירו תחומים שבהם ירצו לעסוק. מספר תלמידים, מאלו שהצטרפו השנה לעיתון, התקשו להתמודד עם ההנחיה. אחד מהם אמר: "תגידי לי על מה לכתוב ואני כבר אכתוב".

בשלב הזה אני מרגישה שזו המשימה המרכזית שלי- לסייע בחשיבה, לעזור לתלמידים להעלות רעיונות, אבל לא "להגיד להם". רק כך אוכל לסייע להם להיות בעלי חשיבה עצמאית, בעלי יוזמה, בעלי רצון להגשים את עצמם. התפקיד שלי הוא לאפשר את המרחב והזמן, על מנת שהתלמיד יוכל להצמיח מחדש את ה"אני" שלו, שעל חלקים שלו ויתר בעבר.