השבוע התקיימה פגישת הצוות השנייה של חברי העיתון.
מבחינתי, כמנחת הפעילות, העניין המרכזי הוא מתן אפשרות לתלמיד להגדיר את עצמו, להכיר בחוזקות שלו ולפתח אותן. חשוב לי שהתלמידים יפתחו חשיבה עצמאית, יביעו את עמדותיהם ואת רצונותיהם, ישימו את עצמם במרכז העשייה שלהם.
בעבודה עם תלמידים לקויי למידה, אני חווה פעמים רבות את התחושה שהם ויתרו על האמונה ביכולותיהם, הם מעדיפים "להקטין" את עצמם, ובלבד שלא יצטרכו להתמודד שוב עם אפשרות של תחושת כישלון, תחושה שהיא חלק משמעותי מחוויית הלמידה שלהם במהלך השנים, במיוחד בשנים שעוד למדו בבתי הספר הרגילים, שם לרוב לא ניתן מענה מתאים לצורכיהם המיוחדים.
בישיבת הצוות נכחו תלמידי הקבוצה, חלקם "ותיקים" (שנה שנייה בצוות העיתון) וחלקם חדשים. נושא הפגישה היה הגדרת נושאי הכתיבה או הצילום לטווח הקרוב. התלמידים סקרו אירועים שקרו בבית הספר לאחרונה, או שמתוכננים להתקיים (טקס לזכרו של יצחק רבין, יום פעילות לתלמידי ההנהגות החברתיות וכו'). ציינתי שחשוב לי שהם יכתבו או יצלמו בנושאים שבאמת מעניינים אותם, ולא כי "צריך", מכיוון שכך העניין וההתלהבות יעברו גם אל הקורא או הצופה, ובעיקר- על מנת שהם ייהנו מהעבודה אותה הם עושים.
התלמידים הוותיקים וחלק מהחדשים הגדירו תחומים שבהם ירצו לעסוק. מספר תלמידים, מאלו שהצטרפו השנה לעיתון, התקשו להתמודד עם ההנחיה. אחד מהם אמר: "תגידי לי על מה לכתוב ואני כבר אכתוב".
בשלב הזה אני מרגישה שזו המשימה המרכזית שלי- לסייע בחשיבה, לעזור לתלמידים להעלות רעיונות, אבל לא "להגיד להם". רק כך אוכל לסייע להם להיות בעלי חשיבה עצמאית, בעלי יוזמה, בעלי רצון להגשים את עצמם. התפקיד שלי הוא לאפשר את המרחב והזמן, על מנת שהתלמיד יוכל להצמיח מחדש את ה"אני" שלו, שעל חלקים שלו ויתר בעבר.
מבחינתי, כמנחת הפעילות, העניין המרכזי הוא מתן אפשרות לתלמיד להגדיר את עצמו, להכיר בחוזקות שלו ולפתח אותן. חשוב לי שהתלמידים יפתחו חשיבה עצמאית, יביעו את עמדותיהם ואת רצונותיהם, ישימו את עצמם במרכז העשייה שלהם.
בעבודה עם תלמידים לקויי למידה, אני חווה פעמים רבות את התחושה שהם ויתרו על האמונה ביכולותיהם, הם מעדיפים "להקטין" את עצמם, ובלבד שלא יצטרכו להתמודד שוב עם אפשרות של תחושת כישלון, תחושה שהיא חלק משמעותי מחוויית הלמידה שלהם במהלך השנים, במיוחד בשנים שעוד למדו בבתי הספר הרגילים, שם לרוב לא ניתן מענה מתאים לצורכיהם המיוחדים.
בישיבת הצוות נכחו תלמידי הקבוצה, חלקם "ותיקים" (שנה שנייה בצוות העיתון) וחלקם חדשים. נושא הפגישה היה הגדרת נושאי הכתיבה או הצילום לטווח הקרוב. התלמידים סקרו אירועים שקרו בבית הספר לאחרונה, או שמתוכננים להתקיים (טקס לזכרו של יצחק רבין, יום פעילות לתלמידי ההנהגות החברתיות וכו'). ציינתי שחשוב לי שהם יכתבו או יצלמו בנושאים שבאמת מעניינים אותם, ולא כי "צריך", מכיוון שכך העניין וההתלהבות יעברו גם אל הקורא או הצופה, ובעיקר- על מנת שהם ייהנו מהעבודה אותה הם עושים.
התלמידים הוותיקים וחלק מהחדשים הגדירו תחומים שבהם ירצו לעסוק. מספר תלמידים, מאלו שהצטרפו השנה לעיתון, התקשו להתמודד עם ההנחיה. אחד מהם אמר: "תגידי לי על מה לכתוב ואני כבר אכתוב".
בשלב הזה אני מרגישה שזו המשימה המרכזית שלי- לסייע בחשיבה, לעזור לתלמידים להעלות רעיונות, אבל לא "להגיד להם". רק כך אוכל לסייע להם להיות בעלי חשיבה עצמאית, בעלי יוזמה, בעלי רצון להגשים את עצמם. התפקיד שלי הוא לאפשר את המרחב והזמן, על מנת שהתלמיד יוכל להצמיח מחדש את ה"אני" שלו, שעל חלקים שלו ויתר בעבר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה