תחילת השנה הביאה עמה את התלמידים שבחרו להשתתף בצוות עיתון בית הספר. חלקם שנה שנייה בצוות, וחלקם חדשים.
החודשים הראשונים התאפיינו בגיבוש- הן בפן האישי והן בפן הקבוצתי: התלמידים הוכוונו ליזום ולהגדיר את התחומים בהם ירצו לעסוק: כתיבה, צילום, עריכת סרטים וכו', וכן את תחום העניין הספציפי, כגון טבע, אמנות, תיעוד פעילויות שוטפות וכו'. התלמידים יכלו לבחור תחום אחד, או לעבור בין הכלים והנושאים, לבחירתם.
אבל- ההתחלה, כדרכן של התחלות, לא תמיד קלה, וחלק מהתלמידים, בעיקר מי שההנעה שלו נבעה מ"דחיפה" של מורה או הורה, ולא מתוך עצמו, העדיפו לפרוש מהצוות.
בנוסף, נערכו פעילויות משותפות, כמו יצירת כרזות פרסום, פרויקט יצירת קומיקס ועוד, שייצרו עשיה משותפת ועמה הרחבת ההכרות בין משתתפי הצוות.
למעשה, כשלושה חודשים לאחר תחילת השנה הגענו לסוג של שיגרה, כל אחד כבר יודע מה המקום שלו, מתחיל לחוש בטחון ושייכות, יש תחושה שהדברים מתאזנים.
לתוך השגרה הזו התפרצה יעלי, אמה של אחת מתלמידות צוות העיתון, עיתונאית בעברה. היא הציעה לקיים סדנת ראיונות, בה תנחה את התלמידים על דרכי איסוף מידע לקראת ראיון, הכנת שאלות, התארגנות בזמן הראיון, תיעוד השיחה ועוד. יעלי הציעה שהילדים יגדירו את מי היו רוצים לראיין, בדגש על "סלבס", והיא תנסה ליצור קשרים עם אותם האנשים.
התלמידים, עם אור בעיניים, בחרו ב"סלבס" מתחום הבידור: זמרים, שחקנים וסטנדאפיסטים. ככל שהאור שלהם התגבר, אני הלכתי ופיתחתי חששות מהאכזבה שתהיה, במידה ו"ההבטחה" לא תתממש. באופן קבוע אמרתי להם שיעלי מנסה ליצור את הקשרים, אך אין כל וודאות שהתשובות יהיו חיוביות מצד אותם ה"סלבס".
ולמרות החששות והזהירות, לפני מספר ימים הביע שחר חסון את נכונותו להתראיין לעיתון שלנו. ההתרגשות הייתה מאוד גדולה. יצאנו לראיון- צוות של שני מראיינים, צלם, ושני חברי צוות נוספים כצופים- משתתפים.
שחר היה מקסים, דיבר עם התלמידים "בגובה העיניים" ונתן תחושה מאוד טובה, וכמובן שהשיחה הייתה מצחיקה עד דמעות לכל אורכה. התלמידים היו במיטבם, ניכר היה שהתכוננו היטב לראיון, ולמרות ההתרגשות, השיחה "זרמה" בנינוחות.
החודשים הראשונים התאפיינו בגיבוש- הן בפן האישי והן בפן הקבוצתי: התלמידים הוכוונו ליזום ולהגדיר את התחומים בהם ירצו לעסוק: כתיבה, צילום, עריכת סרטים וכו', וכן את תחום העניין הספציפי, כגון טבע, אמנות, תיעוד פעילויות שוטפות וכו'. התלמידים יכלו לבחור תחום אחד, או לעבור בין הכלים והנושאים, לבחירתם.
אבל- ההתחלה, כדרכן של התחלות, לא תמיד קלה, וחלק מהתלמידים, בעיקר מי שההנעה שלו נבעה מ"דחיפה" של מורה או הורה, ולא מתוך עצמו, העדיפו לפרוש מהצוות.
בנוסף, נערכו פעילויות משותפות, כמו יצירת כרזות פרסום, פרויקט יצירת קומיקס ועוד, שייצרו עשיה משותפת ועמה הרחבת ההכרות בין משתתפי הצוות.
למעשה, כשלושה חודשים לאחר תחילת השנה הגענו לסוג של שיגרה, כל אחד כבר יודע מה המקום שלו, מתחיל לחוש בטחון ושייכות, יש תחושה שהדברים מתאזנים.
לתוך השגרה הזו התפרצה יעלי, אמה של אחת מתלמידות צוות העיתון, עיתונאית בעברה. היא הציעה לקיים סדנת ראיונות, בה תנחה את התלמידים על דרכי איסוף מידע לקראת ראיון, הכנת שאלות, התארגנות בזמן הראיון, תיעוד השיחה ועוד. יעלי הציעה שהילדים יגדירו את מי היו רוצים לראיין, בדגש על "סלבס", והיא תנסה ליצור קשרים עם אותם האנשים.
התלמידים, עם אור בעיניים, בחרו ב"סלבס" מתחום הבידור: זמרים, שחקנים וסטנדאפיסטים. ככל שהאור שלהם התגבר, אני הלכתי ופיתחתי חששות מהאכזבה שתהיה, במידה ו"ההבטחה" לא תתממש. באופן קבוע אמרתי להם שיעלי מנסה ליצור את הקשרים, אך אין כל וודאות שהתשובות יהיו חיוביות מצד אותם ה"סלבס".
ולמרות החששות והזהירות, לפני מספר ימים הביע שחר חסון את נכונותו להתראיין לעיתון שלנו. ההתרגשות הייתה מאוד גדולה. יצאנו לראיון- צוות של שני מראיינים, צלם, ושני חברי צוות נוספים כצופים- משתתפים.
שחר היה מקסים, דיבר עם התלמידים "בגובה העיניים" ונתן תחושה מאוד טובה, וכמובן שהשיחה הייתה מצחיקה עד דמעות לכל אורכה. התלמידים היו במיטבם, ניכר היה שהתכוננו היטב לראיון, ולמרות ההתרגשות, השיחה "זרמה" בנינוחות.
אני חושבת שהייתה לכולנו, ובעיקר לי, ההזדמנות ללמוד לחלום הכי רחוק, ולהאמין שהדברים יכולים להתגשם. ללמוד לסמוך, גם כשנראה שהדברים כמעט חסרי סיכוי, ובעיקר- להרחיב את מעגלי ההשפעה על הפרויקט, כי בדיוק כמו בצוות העיתון, גם במעגלים החיצוניים, אם ניתן לכל אחד לעשות את הדבר שהוא הכי טוב בו, נוכל להגיע יחד הרבה יותר רחוק.
עכשיו נותר לנו רק לחכות לראיון הבא... יש לנו עוד כמה חלומות להגשים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה