נציגי צוות העיתון יצאו בשבוע שעבר לראיין את שחר חסון, כחלק מפרויקט ראיונות שאני עוסקים בו.
זה היה הראיון הראשון של הצוות. הקבוצה כללה שני תלמידים שתפקידם היה לראיין את שחר, שני תלמידים שהצטרפו כצופים (על מנת שיותר תלמידים ישתתפו בחוויה), וצלם וידאו.
תמיכת הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות, אפשרה לנו לרכוש מצלמת וידאו לצוות העיתון, כך שחשנו מאוד "מסודרים" בעניין תיעוד הראיון.
התכנסנו באחד מחדרי הישיבות באולפני הרצליה, שחר סיים לערוך חזרה למופע החדש שלו והצטרף אלינו. הוא התיישב מצד אחד של השולחן, שני המראיינים מצידו השני של השולחן, והשיחה החלה "להתגלגל".
התלמיד שצילם את הראיון, מיקם את המצלמה בזוית שבה הצליח לתפוס את שחר ואת התלמידים שראיינו אותו.
הראיון היה נפלא, מ-צ-ח-י-ק, כנה, אמיתי, ונתן לכולנו תחושה נפלאה.
שחר- תודה ענקית!
כשראינו את הסרט שצולם במהלך הראיון, הבנתי עד כמה "קפצנו למים", בלי שום ידע מקצועי.
עם קצת יותר ידע או ניסיון, היינו משנים דברים רבים בצילום:
את עמדת המצלמה ביחס למרואיין ולמראיינים, את מקומות הישיבה שלהם, כך שייתפסו באופן מיטבי בעדשת המצלמה, אפשרות לשילוב שתי מצלמות וידאו, אפשרות להקליט את שאלות התלמידים בנפרד ולשלב בעריכה, ועוד.
גם בעריכת הסרט, אנחנו משתמשים בתוכנה שאינה מקצועית, והיא מתקשה לעמוד בגודל קובץ הסרט.
באופן כללי, נוח לי יותר לעשות את הדברים בצורה מקצועית, לבוא מתוך נקודת הידיעה והניסיון, בכדי להעביר לתלמידים את הידע. בתהליך הצילום בווידאו, הגעתי ממקום "מסתדר", אבל בהחלט לא מקצועני.
ועם זאת, בתהליך הפקת העיתון נוצרה הזדמנות, קיבלנו כלים כדי לממש אותה, ובטווח שבין להיות מקצוענית או "לקפוץ למים", אני בוחרת בקפיצה, בעשייה. אנחנו נלמד ביחד תוך כדי התהליך, נלך ונשתפר, ובדרך- ניצור ונתרחב.
אני חושבת שזו הסיבה שהשילוב של תחום החינוך ותחום התקשוב הוא הבחירה שלי: אין רגע של מנוחה על מה שכבר רכשתי, בכל נקודת זמן מגיע הדבר המאתגר הבא, שמצד אחד הוא אינטנסיבי ותזזיתי, מצד שני מרתק ומרחיב את עולמי.
זה היה הראיון הראשון של הצוות. הקבוצה כללה שני תלמידים שתפקידם היה לראיין את שחר, שני תלמידים שהצטרפו כצופים (על מנת שיותר תלמידים ישתתפו בחוויה), וצלם וידאו.
תמיכת הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות, אפשרה לנו לרכוש מצלמת וידאו לצוות העיתון, כך שחשנו מאוד "מסודרים" בעניין תיעוד הראיון.
התכנסנו באחד מחדרי הישיבות באולפני הרצליה, שחר סיים לערוך חזרה למופע החדש שלו והצטרף אלינו. הוא התיישב מצד אחד של השולחן, שני המראיינים מצידו השני של השולחן, והשיחה החלה "להתגלגל".
התלמיד שצילם את הראיון, מיקם את המצלמה בזוית שבה הצליח לתפוס את שחר ואת התלמידים שראיינו אותו.
הראיון היה נפלא, מ-צ-ח-י-ק, כנה, אמיתי, ונתן לכולנו תחושה נפלאה.
שחר- תודה ענקית!
כשראינו את הסרט שצולם במהלך הראיון, הבנתי עד כמה "קפצנו למים", בלי שום ידע מקצועי.
עם קצת יותר ידע או ניסיון, היינו משנים דברים רבים בצילום:
את עמדת המצלמה ביחס למרואיין ולמראיינים, את מקומות הישיבה שלהם, כך שייתפסו באופן מיטבי בעדשת המצלמה, אפשרות לשילוב שתי מצלמות וידאו, אפשרות להקליט את שאלות התלמידים בנפרד ולשלב בעריכה, ועוד.
גם בעריכת הסרט, אנחנו משתמשים בתוכנה שאינה מקצועית, והיא מתקשה לעמוד בגודל קובץ הסרט.
באופן כללי, נוח לי יותר לעשות את הדברים בצורה מקצועית, לבוא מתוך נקודת הידיעה והניסיון, בכדי להעביר לתלמידים את הידע. בתהליך הצילום בווידאו, הגעתי ממקום "מסתדר", אבל בהחלט לא מקצועני.
ועם זאת, בתהליך הפקת העיתון נוצרה הזדמנות, קיבלנו כלים כדי לממש אותה, ובטווח שבין להיות מקצוענית או "לקפוץ למים", אני בוחרת בקפיצה, בעשייה. אנחנו נלמד ביחד תוך כדי התהליך, נלך ונשתפר, ובדרך- ניצור ונתרחב.
אני חושבת שזו הסיבה שהשילוב של תחום החינוך ותחום התקשוב הוא הבחירה שלי: אין רגע של מנוחה על מה שכבר רכשתי, בכל נקודת זמן מגיע הדבר המאתגר הבא, שמצד אחד הוא אינטנסיבי ותזזיתי, מצד שני מרתק ומרחיב את עולמי.
